<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן ש"ע</h1>
<h2>דף כח:</h2>
עוד שאלת טועה בדבר משנה אם האכילה לכלבים דלא מצי למהדר דינא פטור מלשלם או לא. תשובה כל טועה בדבר משנה אפילו נשא ונתן ביד ואפילו אי אפשר להחזיר פטור מלשלם לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה, ותדע לך מדרמינן [סנהדרין ל"ג ע"א] מתניתין דדיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה אמתניתין דבכורות [כ"ח ע"ב] דקתני דן את הדין מה שעשה עשוי ומשלם מביתו, ופרקינהו רב ששת כאן שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשקול הדעת, ואותביה רב המנונא לרב ששת מפרתו של בית מנחם שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה ואמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון אמר לו רבי עקיבא פטור אתה שכל המומחה לבית דין פטור מלשלם ואם איתא לימא ליה טועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה חוזר, ואף על גב דאי אפשר להחזיר שכבר האכילה וליתה דתהדר, הא אסיקנא דהכי קאמר ליה אי אמרת בשלמא טועה בדבר משנה אינו חוזר אלמא קם דינא היינו דקא מפחיד רבי טרפון ואמר ליה רבי עקיבא פטור אתה אלא אי אמרת חוזר לימא ליה כיון דאילו הואי פרה הות הדרא דינך לאו דינא ולא כלום עבדת הכי נמי לאו כלום עבדת כלומר ולמה ליה טעמא דמומחה לבית דין, ואהדר [חדא ועוד קאמר חדא דטועה] בדבר משנה חוזר וכיון דלא קם דינא ואי הואי פרה הדרא דינא לאו דינא ואפילו איניש דעלמא דלאו מומחה פטור מלשלם, ועוד דאפילו בשקול הדעת (טענת) [טעית] פטור אתה, אלמא אין הפרש בין מומחה לשאין מומחה בטועה בדבר משנה לא לחזרה ולא לתשלומין. וטעמא דטועה בדבר משנה אפילו בשהאכילה לכלבים פטור (דאפילו) [ואפילו] בשאינו מומחה. ואפילו למאן דדאין דינא דגרמי [כתובות פ"ו ע"א], כתב הרב בעל המאור ז"ל דמשום פשיעותא דבעל דין נגעו בה, דכל טועה בדבר משנה דבר ברור הוא והוה ליה לשיולי ולגלויי טעותא ולא הוה ליה למסמך עילויה, וכשנטלה דיין להאכילה לכלבים הוה לה למחויי וכי לא מחה איהו דפשע בשלו. ומיהו אם נטל הדיין בזרוע והאכיל לכלבים חייב דדייני ליה כגזלן. ומטעמו של הרב ז"ל משמע נמי דאי נטל שלא בפני בעלים והאכילה לכלבים חייב, דהא הכא לא פשעו בעלים בכלום והוה ליה דיין זה מזיק כיון דדיניה לאו דינא וחייב, אבל כל שבפניו ולא מיחה פטור מי שאינו מומחה כמומחה לבית דין.
